ארס

לערך העוסק בהופעל אֹרָס; ראו ארש.

לערך העוסק באַרס; ראו ערס.

אֵרֵס (גם אֵרַשֹ)

במקרא מופיע השורש א־ר־שׂ, בשי"ן שמאלית.
בשפות שמיות אחרות: אכדית: erisu ‏^[1]; ארמית: ארס ^[1]; ערבית: ערוש ^[1]; אשורית: אִרִשֻ ^[2] ^{[דרושה הבהרה]}^[^{דרוש מקור}^].
סברה אחרת היא כי מקור המילה בשמו של אֵרוֹס, אל האהבה והפריון במיתולוגיה היוונית ^[3].
מקבילות בערבית: عريس (עריס) בהוראת "חתן"; عروس (ערוס) בהוראת "כלה".

במקורות מדובר בקשר מחייב גם אם אינו סופי, כיום מכנים אירוסין למסיבת שידוכים שאין בה התחייבות הלכתית-משפטית.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ארס
הגייה^*	eres
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	א־ר־ס ב
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	נ"י אַרְסִי אַרְסוֹ אַרְסָהּ אַרְסָם

לשון חז"ל חומר מזיק, גם לכלוך וזוהמה.
חומר ביולוגי רעיל המופק מגופם של בעלי חיים ועשוי לגרום לפציעה או אף למוות.
- ”בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי, ואומרים: מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות“ (בבלי, מסכת מגילה – דף יג, עמוד ב)
- ”שלשה מיני ארס הן של בחור שוקע של בינוני מפעפע של זקן צף“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף ל, עמוד ב)
- ”כל השרצים יש להם ארס של נחש ממית של שרצים אינו ממית“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף לא, עמוד ב)