אפוא

אֵפוֹא

לשון המקרא (באמצע משפט) על-כן, אם כן; מילת קישור המסמלת קשר של תוצאה או של מסקנה.
- ”וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה“ (בראשית כז, פסוק לג)
- ”דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עַל בֵּית אַחְאָב וַה' עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ“ (מלכים ב׳ י, פסוק י)
- ”עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף־רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶֽיךָ“ (משלי ו, פסוק ג)

מן המקורות.

רש"י: איפה, איה פה; ספורנו: מלת איפוא כשתבא עם אל"ף בסוף התיבה משמשת במקום אם כן אבל מלת איפה עם ה"א בסוף משמשת במקום איה כמו איפה הם רועים.