לשון חז"ל (א) אדם בעל אמונה בשֵׁם; (ב) אדם הגון שניתן לבטוח בו, לתת בו אמון.
"משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונופת צופים, ופסקו אנשי אמנה, שנאמר (תהלים יב) הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'." (משנה סוטה ט יב)
”מאת הקולוניאל באנק היהודי בלונדון הגיע לידינו קונטרס תקנות בעד אנשי האמנה (פערטרויענסמאנשאפט) שמנה הבאנק בארצנו, לדאג לעניניו פה, לפקח על מכירת האקציות, לאסוף הכספים וכו'.“ ("הצפירה", 3 בפברואר 1901, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
