איקונין

אִיקוֹנִין

דמות אדם מצוירת או מפוסלת.
- למה הדבר דומה, לחרש שהיה עושה איקונין של מלך ונשברה לתוך ידיו. (דברים רבה, ואתחנן, פרשה ב, סימן ל)
- בשעה שבא (נבוזרדאן) לירושלים הביא עמו איקונין של נבוכדנצר והיה עומד לפניו באימה וביראה כעבד. (שמות רבה, תשא, פרשה מו, סימן ד)
- משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשו לו צלמים וטבעו מטבעות. (ילקוט שמעוני, פרשת יתרו, רמז רצט לשמות פרק כ)
- "עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל־יַד פֶּתַח מִנְזָר / צָנְחָה הַחוּמָה מוּל אִיקוֹנִין מָשְׁזָר." (שלוש אתונות, מאת שאול טשרניחובסקי)
מראה פניו של אדם.
- "וישראל אהב את יוסף מכל בניו" [בראשית לז 3] שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (בראשית רבה, וישב, פרשה פד, סימן ח)
דמות קדוש של הכנסיה המזרחית והפרבוסלבית מצוירת בסיגנון אופיני לכנסיות אלה.

לשון חז"ל, מיוונית: eikon) εικων) - במשמעות דמות, כמו איקונין (1). ממילה יוונית זו נגזרה גם המילה האנגלית icon (אייקון).

בתרגום יונתן גם איקון. בתלמוד ובמדרשים גם איקוניא, איקונא.
במקורות מופיע גם איקונין כצורת רבים: איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות. (בראשית רבה, לך לך, פרשה מ, סימן ה).
בעברית מודרנית יש גזירה לאחור, מאיקונות ברבים ליחיד איקונה (נקבה). "כיוון שאיקונה זו מסייעת במהירות למי שפונה אליה בבקשה." (ויקיפדיה, כנסיית העלייה הרוסית)