אֵין בּוֹ מְתֹםעריכה

  1. אין בו דבר שלם, כולו חבול ופצוע.
    • ”לכן אראהו גם אני נחת ידי, אבקרהו גם אני, אדיקהו כטיט חוצות, מכף רגל ועד ראש לא יהיה בו מתום (אורייתא בגלותא, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה).
    • ”אם על הז'ארגון האמריקני-האנגלי מתנחם המשורר-הלוחם, כי רק מלות בודדות נקלטות לתוכו מאנגלית, מה שאינו נכון כלל וכלל אפילו בנוגע לדברים הבאים בכתב, הנכתבים בהשתדלות מכוּוָנה על "טהרת-הלשון", ומה גם בנוגע לדיבור היום-יומי, שבודאי אין בו מתום (רשמי שעה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה).

מקורעריכה

  • המקור הוא מקראי: ”מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה, לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן“ (ישעיהו א, פסוק ו). ההקשר כאן ובתהלים לח פסוקים ד וח (ששם מדובר על כך ש"אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי") הוא שלילי. נראה שמשמעות המילה "מתום" היא מקום שלם, ושורשה הוא תמ"ם המציין שלמות. לכן מי ש"אין בו מתום" הוא מי שאין בגופו איבר שלם.

ניגודיםעריכה

מידע נוסףעריכה

  • כיום קיימים אנשים שמשתמשים בצירוף זה במשמעות "אין בו פגם, מושלם לחלוטין". משמעות זו מנוגדת למשמעות הפסוק במקרא. ייתכן שהגורם לטעות הוא הדמיון מבחינת המבנה בין פסוקנו: מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה, לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן“ (ישעיהו א, פסוק ו), ובין הפסוק: ”וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם (שמואל ב׳ יד, פסוק כה).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה


השורש תמם

השורש ת־מ־ם הוא שורש הניטה בבניינים הפעיל וקל על דרכה של גזרת ע"ע, יתר הבניינים ניטים על דרכה של גזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ת־מ־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל תַּם תַּם יִתֹּם אוֹ יִתַּם תֹּם לָתֹם
נִפְעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
הִפְעִיל הֵתֵם מֵתֵם יָתֵם הָתֵם לְהָתֵם
הֻפְעַל הֻתְמַם מֻתְמָם יֻתְמַם -אין- -אין-
פִּעֵל תִּמֵּם מְתַמֵּם יְתַמֵּם תַּמֵּם לְתַמֵּם
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתַּמֵּם מִתַּמֵּם יִתַּמֵּם הִתַּמֵּם לְהִתַּמֵּם

הערותעריכה

  • בבניין קל, מצויות במקורות שתי דַּרְכֵי הטיה; האחת לפי דרך הרגילה לפועלי ע"ע בבניין קל "יִתֹּם" (כמו יִסֹּב, יִקֹּד וכדומה), והשנית לפי "יִתַּם", שזוהי כמובן צורת עתיד הרגילה בבניין נפעל לפועלי ע"ע.
  • בבניין הפעיל הניקוד של אות אית"ן בעתיד מצוי במקרא גם בפתח: ”עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף...“ (מלכים ב׳ כב, פסוק ד)
  • המטה בבניין הפעיל לפי גזרת השלמים; הִתְמִים, אַתְמִים, הַתְמִימִי וכו', איננו משתבש, שכן סבילו (בניין הופעל) ניטה על דרך זו.
  • בבניין התפעל הידמו ת' השורש ות' הבניין לכדי ת' דגושה.