אורח
אוֹרֵחַ
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אורח |
הגייה* | oreakh |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־ר־ח |
דרך תצורה | משקל קוֹטֵל |
נטיות | נ׳ אורחת; ר׳ אורחים, נ"ר אורחות |
- לשון המקרא אדם השוהה במרחב הפרטי של הזולת ותחת חסותו לזמן־מה.
- ”מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה – לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?“ (ירמיהו יד, פסוק ח)
- ”בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר, דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח.“ (איוב לא, פסוק לב)
- "אצלנו בחצר בצל עצי הזית, / באים בדרך כלל המון אורחים לקיץ." (אורחים לקיץ, מאת נעמי שמר)
- "ללא מנעולים וללא גדרות: בבת עין מכניסים אורחים" (נענע)
גיזרון
עריכהמובאות נוספות
עריכהצירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- רוביק רוזנטל, אורח, באתר "הזירה הלשונית"
- אראל סגל הלוי, "אורח = אדם העובר בדרך". אֲתַר הַנִּוּוּט בַּתָּנָ"ךְ, 22/04/2007
![]() |