אופוזיציונר

אוֹפּוֹזִיצְיוֹנֶר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אופוזיציונר
הגייה^*	opozitsyoner
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ אוֹפּוֹזִיצְיוֹנֶרִים; נ׳ אוֹפּוֹזִיצְיוֹנֶרִית, אוֹפּוֹזִיצְיוֹנֶרִיּוֹת

עברית חדשה א) מתנגד לרעיון מסוים; ב) חבר האופוזיציה בפרלמנט, המתנגד לקואליציה (הרוב הפרלמנטרי האוחז בשלטון).
- ”להלן מקריא ב"כ לנינגרד קטע ממכתבו של אופוזיזציונר קומסומולי, התומך במפעלים טירוריסטיים נגד הרוב השולט במפלגה.“ ("דבר", 14 בדצמבר 1927, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”בשנתיים האחרונות אני אופוזיציונר פנימי במערך הגיור לרב משה קליין, סגנו של הרב דרוקמן.“ ("ארץ אחרת", 1 בספטמבר 2008, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מרוסית: оппозиционе́р (תעתיק: אופוזיציונר) באותה משמעות. מן оппози́ция (אופוזיציה) + הסיומת е́р (־אֶר, er-) המציינת "עיסוק" או "מקצוע".