תלש
תָּלַשׁ עריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | תלש |
| שורש וגזרה | ת־ל־ש |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- משך ועקר דבר ממקום חיבורו. בדרך כלל חי או צומח ממקום יניקתו וחיותו.
- ”איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קמצו“ (משנה, מסכת פאה – פרק ד, משנה י)
- ”הלוקח פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה במחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ה, משנה ז)
- ”השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכן התולש את השער לראות מקום המום“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ג, משנה ג)
- ”היו בו שתי שערות תלש אחת ונשרה אחת טהור. היו שלש תלש אחת ונשרו שתים טהור“ (תוספתא, מסכת נגעים – פרק ג, הלכה ב)
- התלמידה תלשה את הדף מן המחברת, קפלה והכניסה לכיסה.
גיזרון עריכה
- השורש בלשון חז"ל מארמית. השורש משמש גם ללשון הרמה (כבטעם המקרא תלשא) ויתכן שזוהי המשמעות המקורית של הפועל.
- נדיר גם בבנין פיעל ”וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא“ (משנה, מסכת יומא – פרק ו, משנה ד)
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
תרגום עריכה
- אנגלית: pluck