צרוד
צָרוּד עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | צרוד |
הגייה* | tsarud |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | צ־ר־ד |
דרך תצורה | בינוני פעול |
נטיות | ר׳ צְרוּדִים; נ׳ צְרוּדָה, נ"ר צְרוּדוֹת |
- קול הנשמע מחוספס, שיש בו מרכיב רוטט של טונים נמוכים.
- פגיעה במיתרי הקול מתבטאת בקול צרוד.
- "הֵם בְּקוֹל צָרוּד יְשׁוּעָתָם זוֹ יְרַנֵּנוּ" ("רחל", שמחה בן־ציון)
- "פציתי את פי לומר משהו, אך קולי אבד לי, מין חרחור מוזר נפלט מגרוני, צרוד, לא־מוכר" ("התגנבות יחידים", יהושע קנז)
- "אי שם בבית ממול / סקסופון צרוד" ("בוקר", יצחק קלפטר)
גיזרון עריכה
- על פי "היה קולו עבה או דק או צרור--כשר, שכל הקולות כשרין בשופר" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כז, עמוד ב) (נוסח ש"ס וילנה). ניתן לראות כי המילה נכתבה כאן "צרור", אולם בספרי הלכה מאוחרים יותר מצוטט: "היה קולו עבה או דק או צרוד--כשר, שכל הקולות כשרין בשופר" (רמב"ם, משנה תורה, ספר הזמנים, הלכות שופר).
מילים נרדפות עריכה
תרגום עריכה
|