צָרַב עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צרב
שורש וגזרה צ־ר־ב
בניין פָּעַל
  1. עברית חדשה גרם לכאב חד ותופעות בעור הדומות לכוויה באמצעות חמום או חומר כימי
    • הי, הי, הי נעליים / בלי סוליות נעליים / והאבן צורבת את הרגליים / צורבת, צורבת, צורבת. (הי נעליים, אביגדור המאירי)
    • הבוקרים צרבו את סימן הבעלים בעורם של העגלים.
    • הסרפד צורב את הנוגע בו.
  2. בהשאלה מן (1): גרם לתחושת צער ויסורי נפש.
    • הכשלון צורב.
  3. יצר צורה או תמונה במתכת או בחומר אחר בהסרת חלק מהחומר בעזרת חומצה או חומרים אחרים.
  4. [מחשבים] רשם נתונים בתקליטור (בדיסק אופטי).

מקור עריכה

  • עברית חדשה משורש מקראי (במילים צרבת ונצרב). השוו לאכדית: şarābu.[1]
  • בארמית לשון שריפה חריכה או בישול ”והאי דקאמר דפחיא - משום דצריבן“ (בבלי, מסכת ביצהדף ז, עמוד א) תרגום: וזה שביקש ביצי תרנגולת חיה רק משום שהן מבושלות היטב.

נגזרות עריכה

שרשים קרובים עריכה

תרגום עריכה

  • אנגלית: burn‏‏‏‏

ראו גם עריכה

סימוכין עריכה

  1.   "צרב",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 6866)