צַוְתָא עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צוותא
הגייה* tsavta
חלק דיבר שם־עצם
מין
שורש צ־ו־ת
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון חז"ל חיבור של כמה יחידים, המצאותם יחדיו או פעילותם במשותף.
    • את התרופה למחלה פיתחו בצוותא שני החוקרים.
    • כל כך נעים היה לשבת בצוותא ולשיר עם כל החברה בכמה קולות.
  2. בצוותא: יחד, בקבוצה.

גיזרון עריכה

  • מארמית: ”כגון שעירב עליו אביו לצפון, ואמו לדרום. דאפילו בר שש נמי, בצוותא דאמיה ניחא ליה“ (בבלי, מסכת עירוביןדף פב, עמוד ב) שאפילו בן שש גם כן בקרבת אמו נוח לו.
  • אכדית: בהגיית צוּבֻּתי ṣubûti בהוראת מיזם-עסקי

מובאות נוספות עריכה

נגזרות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה