פקר

פָּקַר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	פ־ק־ר
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון חז"ל עזב את מצוות הדת. התנהג בחופשיות.

   • ”לעולם יהא אדם זהיא בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים“ (בבלי, מסכת מגילה – דף כה, עמוד ב)
   • ”מלמד שפקרה עצמה, וכיון שפקרה עצמה לו פגמה הכתוב“ (ירושלמי, מסכת סנהדרין – דף כ, עמוד ב)

גיזרון

• הפועל נפוץ בארמית משורש פ־ק־ר
• ערבית קרוב ל-פֲקַרַא فَقِير בהוראת עני, רש (זה שהופקר) ^{[דרושה הבהרה]} .

נגזרות

• פוקר
• פקרנות

מילים נרדפות

• יצא בשאלה

תרגום

• אנגלית: lawless‏‏‏‏

ראו גם

• הפקר
• כפר