ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
ערוה
|
הגייה* |
erva
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
ע־ר־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל קֶטְלָה
|
נטיות |
ר׳ עֶרְווֹת או עֲרָיוֹת
|
- מערומים; חלק הגוף שנהוג לכסותו, כאשר אינו מכוסה .
- ”וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם“ (בראשית ט, פסוק כג)
- (1) במובן הצר אברי המין החיצוניים.
- ”וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה, מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ.“ (שמות כח, פסוק מב)
- מה שמסתירים, דבר שאינו ראוי שמשתדלים שאחרים לא יגלו.
- ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.“ (בראשית מב, פסוק ט)
- ”וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר. “ (דברים כג, פסוק טו)
- מאכדית: ūru. קרוב גם לערבית: عَوْرَة (עַוְרַה) במשמעות דומה.
מילים נרדפות
עריכה