השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
לנוח. להפסיק מלפעול.
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
נטיות הפעלים
עריכה
שׁ־ב־ת
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׁבַת
|
שׁוֹבֵת
|
יִשְׁבֹּת
|
שְׁבֹת
|
לִשְׁבֹּת
|
נִפְעַל
|
נִשְׁבַּת
|
נִשְׁבָּת
|
יִשָּׁבֵת
|
הִשָּׁבֵת
|
לְהִשָּׁבֵת
|
הִפְעִיל
|
הִשְׁבִּית
|
מַשְׁבִּית
|
יַשְׁבִּית
|
הַשְׁבֵּת
|
לְהַשְׁבִּית
|
הֻפְעַל
|
הֻשְׁבַּת
|
מֻשְׁבָּת
|
יֻשְׁבַּת
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
|