סַכִּין (גם: שַׂכִּין) עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סכין
הגייה* sakin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר ונקבה
שורש ס־כ־ן א
דרך תצורה משקל קַטִּיל
נטיות ר׳ סַכִּינִים; סַכִּין־, ר׳ סַכִּינֵי־
 
סַכִּין
  1. מכשיר חד לחיתוך, עשוי להב מתכת וידית לאחיזה. במטבח משמש לחיתוך או למריחה.
    • ”וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה“ (משלי כג, פסוק ב)
    • ”אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ.“ (משנה, מסכת ביצהפרק ג, משנה ז)
    • ”הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹי, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְבִּיל – יַטְבִּיל, לְהַגְעִיל – יַגְעִיל, לְלַבֵּן בָּאוּר – יְלַבֵּן בָּאוּר; הַשְּׁפוּד וְהָאַסְכְּלָה – מְלַבְּנָן בָּאוּר, הַסַּכִּין – שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת עבודה זרהפרק ה, משנה יב)
    • ”הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר, כְּשֵׁרָה.“ (משנה, מסכת חוליןפרק ב, משנה ג)
    • ”הַסַּיִף וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וְהַשְּׁחוֹר, וְהַזּוּג שֶׁל סַפָּרִים, שֶׁנֶּחְלְקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כליםפרק יג, משנה א)
    • סכין ביד קטנה - סכנה.
  2. כינוי לכף הקדמית של הדחפור.
    • "אתה בא עם הפינה של הסכין, נותן לחיצה קטנה, והופה, הדלת נתלשת. מטען? אני אפילו לא מרגיש אותו." (ד', מפעיל D9, מתוך: "עד עפר", צדוק יחזקאלי וענת טל-שיר, "ידיעות אחרונות")

גיזרון עריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בשין שמאלית, בפסוק לעיל [1]; ייתכן שמאותו שורש של המילה שֵׂךְ.
  • דבר אחר, מאכדית: sikkanuמשוט. במקור משומרית: 𒄑𒍣𒃶 (זִיגַן)
  • ארמית: ܣܰܟܺܝܢܳܐ (סַכִּינָא), ערבית: سِكِّين (סִכּין).
  • ספר לקח טוב (בראשית פרק כב): "ואני אומר סכין שמסכן את הבריות".

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: סכין

סימוכין עריכה

  1. "שַׂכִּין",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 7915)