סִין א עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סין
הגייה* sin
חלק דיבר שם־פרטי
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
 
תצלום לווין של סין
  1. ישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים במזרח הרחוק.
    • "כל כך יפות שזה נורא, / שאין ברירה, שזה חובה, / שזה מצווה להיות נזיר / בהודו, סין, או בסיביר." (יפות יפות, מאת נסים אלוני)
    • ממשלת סין מנסה להגביל את הילודה במדינה.

גיזרון עריכה

  • מסינית-קדומה בהגיית דזִ'ין 秦 . מנדרינית בהגיית: צ'ין . בהתאם לקליגרפיה המצורפת מימין אל "שורש" תיבת דזִ'ין הסינית הצירוף יתייחס למדינת צ'ין שבסין הקדומה (秦國) , או שיתייחס לשושלת צ'ין (秦朝) (221-206 לפנה"ס) שהייתה השושלת האימפריאלית הראשונה בסין [1]. בעברית, ארץ סין כיישות מדינית נזכרת ככל הנראה לראשונה בתרגום ספר-הכוזרי. כנגד שם הארץ "אלצין" (اَلصِّين) בערבית השתמש אבן תיבון בתיבת: "הצין" (בה"א הידיעה כנגד תווית היידוע בערבית אַלְ־), ציטוט: "היתכן שיִשוו בזה אנשי הצין עם איי המערב" (א, נז).
  • מקור השם אינו וודאי וישנן מספר הצעות, אך כנראה המקור לקוח משמה של שושלת צ'ין ששלטה בשנים 221 -207 לפנה"ס.

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

תרגום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: סין
  ערך בוויקיפדיה: הרפובליקה העממית של סין
  מדריך טיולים בוויקימסע: סין
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סין

סִין ב עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סין
הגייה* sin
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא שם של עיר עתיקה אשר היתה ממוקמת על גבולה המזרחי של מצרים והיתה ידועה גם בשם פלוסיום.
    • ”וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל-סִין מָעוֹז מִצְרָיִם וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן-נֹא. וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם חוּל תחיל [תָּחוּל] סִין וְנֹא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ וְנֹף צָרֵי יוֹמָם.“ (יחזקאל ל, פסוקים טוטז)
  2. לשון המקרא שם של מדבר המוזכר במקרא אשר דרכו עברו בני ישראל במהלך יציאת מצרים, ומיקומו בין הר סיני לבין אֵילִם.
    • ”וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.“ (שמות טז, פסוק א)
    • ”וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי יְהֹוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.“ (שמות יז, פסוק א)
    • ”וַיִּסְעוּ מִיַּם-סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר-סִין. וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר-סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה.“ (במדבר לג, פסוק יב)

גיזרון עריכה

  • השוו לארמית: סְיָן (חֶרֶס/טִיט/חֵמָר), במשמעות דומה לשם היווני πήλος (בּוֹץ/עָפָר).[סמ׳ 1]

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: פלוסיום
  • סיווג קונקורדנציוני: S 5512GK 6096,6097

סימוכין עריכה

סִין ג עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סין
הגייה* sin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־נ־ן
דרך תצורה
נטיות ר׳ סִינִים; סִין־, סִינֵי־
 
חיבור סין וגרז עם בליטה ומגרעת
 
חיבור סין וגרז עם שתי מגרעות ולשונית משותפת
  1. לשון חז"ל לשונית או בליטה מרובעת בחלק עץ לחיבור שני חלקי עץ זה לזה בשיטת שן ומגרעת (סין וגרז).

גיזרון עריכה

  • קרוב אל שֵׁן.
  • ועד הלשון העברית, מונחי נגרות (תרפ"ח), 1928; האקדמיה ללשון העברית, מונחי בניין (תש"ח), 1948.

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: Mortise and tenon

סימוכין עריכה

  1. מופעה המקראי של המילה "סין" כנראה ואינו מתייחס ליישות הגיאוגרפית הקיימת כיום, כי אם אל עם צפוני מצאצאי כנען , בפעם אחרת "סין" היא עיר במצריים, ובהיקרות נוספת שמה של סין משמש לציון תחנה בה חנו בני ישראל בדרכם לארץ ישראל
  2. J.S. Morrison and J.F. Coates, The Athenian Trireme. Cambridge, 2000 (2nd edition). pp.291, 294.


השורש סנן

השורש ס־נ־ן הוא שורש מגזרת שלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
גזרה
הופיע לראשונה בלשון לשון חז"ל

נטיות הפעלים עריכה

ס־נ־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל סִנֵּן מְסַנֵּן יְסַנֵּן סַנֵּן לְסַנֵּן
פֻּעַל סֻנַּן מְסֻנָּן יְסֻנַּן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתַּנֵּן מִסְתַּנֵּן יִסְתַּנֵּן הִסְתַּנֵּן לְהִסְתַּנֵּן