מח"ט .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מחט
הגייה * ma khat
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ח־ט־ט
דרך תצורה משקל מִקְטָל
נטיות ר׳ מְחָטִים; מַחַט־, ר׳ מַחֲטֵי־; כ׳ מַחֲטוֹ, מְחָטָיו
מחט כלי תפירה דק ומוארך ממתכת, המחודד בקצהו האחד ובעל חור קטן (קוף המחט) בקצהו האחר להשחלת חוט התפירה.
”לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא“ (משנה, מסכת שבת – פרק א, משנה ג ) כדי לתפור את הקרע בחולצה, יש צורך בחוט ובמחט . בהשאלה: רכיב דק, מוארך, חד ולרוב מתכתי הקיים בכלים ומכשירים שונים, כגון בפטפון, במזרק או במצפן.
הוא הרגיש כאב כאשר מחט המזרק ננעצה בזרועו.
מחט המצפן מצביעה תמיד לכיוון צפון.כל אחד מן העלים הדקים והחדים של העצים מסדרת המחטניים, כדוגמת אורן, ברוש ואשוח.
המילה מופיעה לראשונה במשנה. עפ"י אבן שושן ("המילון החדש", תשכ"ז), המילה 'מחט' נגזרה מן הפועל 'חָטַט' שפירושו: "חפר והוציא, ניקר, גירד, חיכך, גרף".
בלשון ימי הביניים, המילה 'מחט' הופיעה לסירוגין בלשון זכר ובלשון נקבה. למשל בפירוש רש"י למשנה (שבת יז, ב): "מחט קטן שתופרים בו בגדים, מחט גדולה שתופרים בה שקים".[1] קישורים חיצוניים
עריכה
ערך בוויקיפדיה:
מחט תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
מחט
↑
לשון חז"ל עברית חדשה מילה נדירה ושורשה אינו ברור. בערוך גרס שם מוהטין . מילים נרדפות
עריכה
ערך זה עוסק במילה. לערך העוסק בראשי התיבות; ראו מח"ט.
ערך בוויקיפדיה: מחט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מחט