לערך העוסק בכַּפָּה; ראו כתיב נפוץ יותר כַּף.

כָּפָה עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא כפה
שורש וגזרה כ־פ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל הכריח; הפעיל כוח, איומים או השפעה בכדי לגרום למישהו לעשות משהו שאינו רוצה בו.
    • המנהל כפה עצמו על הפקידה.
    • כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני“ (בבלי, מסכת יבמותדף קו, עמוד א).
  2. לשון המקרא מנע, ביטל.
  3. לשון חז"ל הפך, הניח במצב הפוך ממצבו בשימוש רגיל.
    • ”נתפזר ממנה כקב גחלים, והיה מכבדן לאמה; ובשבת כופין עליהם פסכתר. ופסכתר הייתה כלי גדול, מחזקת לתך; ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלושה דברים הייתה משמשת: כופין אותה על קב גחלים ועל השרץ בשבת...“ (משנה, מסכת תמידפרק ה, משנה ה)

גיזרון עריכה

  • 1: יחידאי במקרא. כ-פ-ה קרוב אל כ-פ-ף:[1] במשמע המקורי 'כופף'[2] (כמו בפסוק ”מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף“ (משלי כא, פסוק יד): יכופף אף = יכופף כעס = ימנע כעס).[3] משם הכריח, אילץ (כמו 'כפוף למישהו', 'כפוף לחוק', אותו רעיון באנגלית 'bend someone to your will').
  • 2: קרוב לכפת, מושאל מלשון מצרית-קדומה ḫfꜥ בהוראת לתפוס שבוי,לאחוז,ללכוד [4] . לקמן הירוגליף :
x
f
a
D40

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה


השורש כפה

השורש כ־פ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה, המופיע ברבדים רבים בעברית: במקרא, בלשון חז"ל ובעברית מודרנית.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית א. הפיכה של דבר על תחתיתו ב. הכרח וחיוב
גזרה נלי"ה
הופיע לראשונה בלשון במקרא


נטיות הפעלים עריכה

כ־פ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל כָּפָה כּוֹפֶה

(ב׳ פעוּל: כָּפוּי)

יִכְפֶּה כְּפֵה לִכְפּוֹת, לָכוּף
נִפְעַל נִכְפָּה נִכְפֶּה יִכָּפֶה הִכָּפֵה לְהִכָּפוֹת
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

ראו גם עריכה


ראו גם עריכה

כִּפָּה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כיפה
הגייה* kipa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש כ־פ־ף
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר׳ כִּפּוֹת
 
כיפת הסלע
 
הקרדינל רישליה חבוש בכפת הקרדינלים.
 
כיפה בראש ההר.
  1. לשון חז"ל קֵרוּי קעור: רכיב מִבני, גג, שהוא כעין קערה הפוכה או חצי כדור שפתחו פונה כלפי מטה.
  2. לשון חז"ל כיסוי ראש ללא תיתורה, בד"כ מכסה רק חלק מהקרקפת.
  3. [טופוגרפיה] גבעה או ראש הר שיש להם צורה מעוגלת פחות או יותר, ויש להם שיפועים כלפי מטה בכל היקפם; מופיעה במפה טופוגרפית כעיגול סגור.
  4. לשון המקרא ענפים הגדלים בראש העץ.
    • ”וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן“ (ישעיהו ט, פסוק יג)
    • ”בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא, וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה.“ (איוב טו, פסוק לב)

גיזרון עריכה

 1. משורש כ־פ־ף בהוראת: לא ישר, מעוגל. הוראת השורש המקורית היתה כנראה: כַּף יד, ומשם התפתח להוראת: מעוגל, כצורת כף יד הפוכה. ראו בגיזרון כפף.
מקביל לאכדית kippatu - עיגול, טבעת, היקף, שגם, כמו בעברית, נגזר משורש כ־פ־ף.
 2. בחלק מכתבי היד של המשנה מופיע "כַּפָּח", ראו שם.
 4. יתכן שנקראים כך משום שהענפים העליונים כפופים. או שגזור מכַּף, השוו אכדית: 𒆏𒁍𒌝 (kappum‏‏‏‏) - ענף, וגם בהוראת: כנף, נוצה (השוו כנף). יש אומרים שהשם "כִּפָּה" בהוראה זו מתייחד לעץ התמר, שענפיו דומים לידיים מושטות, השוו שם העץ באנגלית: palm tree‏‏‏‏ - עץ הכף. והשוו כפת תמרים.

מידע נוסף עריכה

  • בחז"ל מופיעה צורת הרבים "כִּפִּין", השוו: ”וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין, וְכִפָּה כְנֶגֶד הָאֹטֶם“ (משנה, מסכת פרהפרק ג, משנה ו).

צירופים עריכה

תרגום עריכה

  • אנגלית:
    1. dome‏‏‏‏
    2. cap‏‏‏‏

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

כַּפָה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כאפה
הגייה* kafa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש כ־פ־ף
דרך תצורה
נטיות ר׳ כַּפוֹת
  1. [סלנג] מכה בכף יד פתוחה.
    • הוא קילל אותי, אז הורדתי לו כאפה לפנים.

גיזרון עריכה

  • מערבית: אולי מהמלה كِفَّة (כִּפַה), שמשמעה כף־יד.
  • לחלופין: מאנגלית, מהמלה cuff (שם עצם שמשמעותו מכה ביד פתוחה), ומהפועל to cuff (לתת מכה ביד פתוחה).

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. אבן-שושן ערך כפה
  2. Gesenius:‏ "‎כָּפָה = כּוֹפֵף to bend, to bow, to depress, קרוב אל כָּפַף, משם to tame, to subdue"‏
  3. תרגום מודרני: "A gift in secret subdues anger"
  4. heirowords-4 עמ' 399