כִּסּוּפִים עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כיסופים
הגייה* kisufim
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר רבוי
שורש כ־ס־ף ב
דרך תצורה ר' מן משקל קִטּוּל
נטיות ס׳ כִּסּוּף־, ר׳ כִּסּוּפִים, ס"ר כִּסּוּפֵי־
  1. לשון ימי הביניים געגועים עזים, השתוקקות.
    • ”ואולם דוקא מרוב־כיסופים וגעגועים לראות בבנינה, בתחיתה ובתקומתה, הוא יוצא את ציון, הוא נודד למרחקים, הוא מכתת את רגליו לקצוי־ארץ, הוא מבלה את חייו רחוק מאמא־ציון“ (אריאל בן ציון: דברי הספד בהלוייתו, מאת ר' בנימין, בפרויקט בן יהודה)
    • הכיסופים למכורתו הדירו שינה מעיניו.
    • מאז שאהובה יצא למלחמה כיסופיה אליו לא נותנים לה מנוח.

גיזרון עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה