הרה

לערך העוסק במילה הספרותית הֶרָה - אל ההר; ראו צורת הבסיס הָר.

הָרָה עריכה

קלט בקרבו זרע (מופרה). לרוב כפועל בלשון נקבה: הָרְתָה.
- ”וַיָּבֹא אֶל־הָגָר וַתַּהַר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.“ (בראשית טז, פסוק ד)
- ”וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה“ (שופטים יג, פסוק ז)
- ”הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ“ (במדבר יא, פסוק יב)
בהשאלה: יצר בקרבו דבר חשוב להוציאו לעולם.
- ”הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר“ (תהלים ז, פסוק טו)
- "אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה; בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא; הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן" (נט)
- ”אמנם ידיכם עשו זאת, אך לא רוחכם הרה והגה את כל אלה“ (אלטנוילנד, מאת בנימין זאב הרצל, תרגום: נחום סוקולוב, בפרויקט בן יהודה)

* תיבה קדומה מרובד עברית-כנענית. אוגריתית - הֲרִי 𐎅𐎗𐎊 . במצרית קדומה מצוייה תיבה המקבילה ל"הָרָה", הגייה: ג'wרְ - "ı͗wr" , האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' תירגם הירוגליף זה בהוראת - "הָרָה" , באותה תיבה מצויות צורות הרוגליף מאוחרות יותר, כגון : "יאור", "אֲחִיגֹמֶא" (צמח), "אפריון" .^[1].
רש"י מפרש תיבת ”הרת“ (בבלי, מסכת ברכות – דף נז, עמוד ב) בהוראת 'רחם' (של חיה).

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הרה
הגייה^*	hare
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ה־ר־י/ה
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ׳ הָרָה; ר׳ הָרִים, נ"ר הָרוֹת; הֲרֵה־, נ׳ הֲרַת־, ר׳ הֲרֵי־, נ"ר הֲרוֹת־

אשה הרה

שגדל בקרבו עובר. לרוב בא כתואר בנקבה: הָרָה.
- "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ" (בראשית טז יא)
- "וַתַּהַר, הָאִשָּׁה; וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד, וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי" (שמואל ב יא ה)
- ”הרה ויולדת יחדיו“ (ירמיהו לא, פסוק ז)
בהשאלה: הצפוי להוציא מתוכו דבר חשוב.

צורת ההווה, כתואר, של הפועל הָרָה דלעיל. (ניטה במשקל קָטֶל שזהה לקוֹטֵל^[2]