ניתוח דקדוקי
|
---|
כתיב מלא |
דגש
|
הגייה* |
dagesh
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ד־ג־שׁ
|
דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
נטיות |
נ"י: דְּגֵשׁ-, ר': דְּגֵשִׁים, נ"ר: דְּגֵשֵׁי-
|
- [דקדוק] נְקֻדָּה הַמְמֻקֶּמֶת בְּתוֹךְ אוֹת עִבְרִית וְהִיא בָּאָה לְהַטְעִים הַנְּגִינָה אוֹ לְשַׁנּוֹת הַהֲגִיָּה אוֹ לְחַזֵּק הָאוֹת.
- "ה"א הידיעה תּוּנַע בְּפתח ללא דָּגֵשׁ אחריו לפני חי"ת וכן לפני ה"א לא קמוצה..." יהושע בלאו, מתוך "ניקוד עברי שיטתי", חלק ב'
- לפני דגש תבוא, בדרך־כלל, תנועה קטנה, משום שהוא סוגר הברה.
- בהשאלה: הקפדה על עניין.
- מנהל ה"תלמוד תורה" שם דגש מיוחד על נושא ההסעות.
מקורו מן "דָּא-גֵשׁ" כלומר, זה ניגש (ספר אמרי לשון).
- המילה והשורש מופיעים לראשונה בלשון ימי הביניים.
השורש דגשׁ
|
---|
השורש ד־ג־שׁ הוא שורש מגזרת השלמים.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
---|
משמעות עיקרית |
חיזוק, ביחוד של הגייה.
| גזרה |
| הופיע לראשונה בלשון |
לשון חז"ל
|
נטיות הפעלים
עריכה
ד־ג־שׁ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
| קַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
| נִפְעַל
|
נִדְגַּשׁ
|
נִדְגָּשׁ
|
יִדָּגֵשׁ
|
הִדָּגֵשׁ
|
לְהִדָּגֵשׁ
| הִפְעִיל
|
הִדְגִּישׁ
|
מַדְגִּישׁ
|
יַדְגִּישׁ
|
הַדְגֵּשׁ
|
לְהַדְגִּישׁ
| הֻפְעַל
|
הֻדְגַּשׁ
|
מֻדְגָּשׁ
|
יֻדְגַּשׁ
|
-אין-
|
-אין-
| פִּעֵל
|
דִּגֵּשׁ
|
מְדַגֵּשׁ
|
יְדַגֵּשׁ
|
דַּגֵּשׁ
|
לְדַגֵּשׁ
| פֻּעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
| הִתְפַּעֵל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
| |
|