גָּלוּת עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גלות
הגייה* galut
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ג־ל־י/הגזרת נחי לי"ה
דרך תצורה משקל קַטְלוּת
נטיות גָלוּת־, ר׳ גָּלוּיוֹת או גָּלֻיּוֹת, גָּלֻיּוֹת־
  1. עקירה מן המולדת, בדרך כלל מאולצת, של אדם או עם.
    • ”וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ...“ (מלכים ב׳ כה, פסוק כז)
    • ”וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא־אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר.“ (יחזקאל לג, פסוק כא)
    • הגלות הייתה נושא מרכזי בפולמוס היהודי־נוצרי.
  2. מקום מושבו או נדודיו של אדם או עם לאחר גירוש מארצו.
    • "בזמן שבית־המקדש היה קיים, היו הלויים מתפרנסים ממעשר; ואפילו עכשיו בגלות אין הכוהנים יכולים לעלות לדוכן, עד שהלויים מכשירים אותם" ("על נהרות בבל", יהודה שטיינברג)
    • לקראת החתונה שב אלכסנדר מן הגלות והשלים עם פיליפוס אביו.
  3. לשון המקרא קהל גולים.
    • ”אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.“ (ישעיהו מה, פסוק יג)
    • ”כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים.“ (עמוס א, פסוק ט)

גיזרון עריכה

  • עפ"י תעודות בבליות - "גָלֻאֻתֻּ galūto" היה כנראה שם יישובם של גולי בבל בניפור.[1]

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: גלות

הערות שוליים עריכה

  1. ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 2016, ספר יוסף נוה‎, תשע"ו, עמ' 11-15.