אֲרָמִית עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ארמית
הגייה* aramit
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה אֲרָם + ־ִית
נטיות
  1. שפה שמית שהייתה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה בתקופה קדומה. שימשה גם בכתבי קודש יהודיים.
    • ”וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַב-שָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה“ (מלכים ב׳ יח, פסוק כו)
    • ”וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית – מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא לְעַבְדָךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא“ (דניאל ב, פסוק ד)
    • ”וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר כְּנָוֹתָיו עַל-אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מֶלֶךְ פָּרָס וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית (עזרא ד, פסוק ז)
    • ”כל בני ישראל בשתי ארצות המולדת של תרבותם המקורית, בארץ-ישראל ובבבל, היו מדברים ויוצרים ארמית במשך אלף שנים ויותר; כמה חלקים ספרותיים, מרובי כמות ואיכות, בלשון זו נכנסו אפילו לתוך ה“קאנון” הדתי והלאומי של היהודים;“ (הספר העברי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
    • בעברית השתלבו הרבה מילים וביטויים מארמית.

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: ארמית