אַלִּיבָּא (דְּ־)
עריכה
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אליבא
|
| הגייה* |
aliba
|
| חלק דיבר |
תואר־הפועל
|
| מין |
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון חז"ל ספרותי לְפִי, לְדעת.
- שמעון טוען כי ראה את ראובן אמש, אך אליבא דראובן לא כך הדבר.
- "תחומין ואליבא דרבי עקיבא, והבערה אליבא דרבי יוסי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ג, עמוד ב')
- ”לכן אסור, אליבא דכמה מאיתנו, לבדוק מגמות, גם באמצעות סקרים“ (הזהוּת: קרבן, מאת שולמית הראבן, בפרויקט בן יהודה)
- מארמית: מילולית: א + ליבּא + דְּ בהוראת על[1] הַלֵּב של־. בשימוש בעברית תמיד תבא הד' הארמית במקום השׁ במובן המקורי אליבא ריקנא
מובאות נוספות
עריכה
- "אמר רבי יוסי בר' חנינא: מאי טעמיה דר' יוחנן אליבא דרבנן?" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ד, עמוד א')
מילים נרדפות
עריכה
